מסכן I

מִסְכֵּןI m. (b. h.; סָכַן I) poor man; (adj.) scanty, scarce; trnsf. mean. Midr. Prov. ch. 22 מ׳ שהוא מְסוּכָּן בחייו the poor man is called misken, because he is sparsely supplied with means of livelihood; Lev. R. s. 34 מפני שהוא בזוי לכל he is called misken, because he is despised of all men (ref. to Koh. 9:16). Ruth R. to I, 1 (ref. to Koh. l. c.) וכי חכמתו שלר״ע שהיה מ׳ בזויה היתה אלא מהו מ׳ מי שהוא בזוי בדבריווכ׳ was the wisdom of R. Akiba who was a poor man despised? But what does misken here mean? One who proves himself mean by his own words (not practicing what he preaches); Koh. R. to l. c. (read:) אלא זה שהוא מ׳ בדבריו; Yalk. Ruth 598 אלא ההוא דמ׳ בדבריו בזויה (insert חכמתו). Koh. R. l. c. אין מ׳ אלא מי שמְמַסְכֵּין דבריו (not שמסכין) behold, a misken is none but he who makes his words appear mean. Ib. to 9:15 ולמה קורא אותו מ׳ שאינו מצוי בכל הבריות ואיןוכ׳ and why does the text call him (the good genius in man) misken (scarce)? Because he is rare among men, and (mean) because the majority of people do not listen to him; ib. to 4:13; a. fr.Yalk. ib. 979; Ylamd. to Num. 24:5 quot. in Ar. שמ׳ מדברי תורה, read: שמ׳ בדבריו, v. supra.Denom.